גזר דין בתיק ת"פ 2953-12-11

הנאשם הורשע לאחר משפט הוכחות מלא, בעבירות של תקיפת בן זוג, היזק בזדון לרכוש ואיומים. כמפורט בהכרעת הדין, מדובר ברצף אירועים בזמן קצר שהחל בעת ויכוח בין בני הזוג ולאחר מכן הנאשם לקח כוס קפה שממנה שתה לפני כן ושפך את תוכנה על המתלוננת כאשר עיקר הקפה נשפך על כתפה אשר הייתה מכוסה בביגוד, ומעט מהקפה נשפך או הותז על פניה והחלק התחתון של ידה הימנית. לאחר מכן הנאשם שבר את כוס הקפה באמצעות הטחתה על הרצפה. בהמשך כשהמתלוננת הזעיקה למקום את שני אחיה, ולאחר חילופי דברים בין האחים לבין הנאשם לקח הנאשם סכין באורך כולל של 20 ס"מ ואמר למתלוננת ולשני אחיה שיפגע במי שיתקרב אליו ותוך כדי כך עבר בסמוך אליהם ומילט עצמו מהבית.

כאמור מדובר ב-3 עבירות שונות, אך ברצף של אירועים בזמן קצר. יש לציין התקיפה הייתה ללא נזק רפואי וזאת בשים לב לכך שלא מדובר בקפה רותח ולביגוד שלבשה המתלוננת. המתלוננת אף ציינה שעיקר תחושתה בעקבות שפיכת הקפה היה השפלה ולא כאב של ממש. באשר לשבירת הכוס, הרי שהדבר היה בסמוך מאד לאחר שפיכת הקפה ולמעשה יש לראות בכך יותר הוספת נופך מאיים כלפי המתלוננת מאשר הפן הרכושי של המעשה. יחד עם זאת, אותו נופך מאיים הסלים לאחר מכן כאשר הנאשם אף עבר לאיומים באמצעות סכין. עם זאת, יש לזכור שמדובר באיום בסכין שלא למטרות התקפיות, עובדה שהנאשם עבר בסמוך לשני אחיה של המתלוננת ולא ניסה לפגוע בהם, וכאמור בהכרעת הדין הרושם עלה שהאיום באמצעות הסכין היה בכדי לאפשר לנאשם להמלט מזירת העבירה של התקיפה. יצוין כי בהמשך הנאשם נמלט מרשויות החוק במשך 3 חודשים עד שנחקר במשטרה על המעשה.

עיון בעברו הפלילי של הנאשם מעלה את הרושם שמדובר באדם אשר האלימות מאפיינת אותו. לא מדובר במקרה חד פעמי של אלימות אלא בחלק משורה של מעשים בשנים האחרונות, כאשר זו הפעם השלישית ברציפות שהנאשם עומד בפני ביהמ"ש בגין אלימות כלפי אשתו. מסתבר כי הנאשם לא הורתע באמצעות עונש מאסר בפועל של 12 חודשים שהוטל עליו בפעם הקודמת שעמד בפני ביהמ"ש. לא זו אף זו, מסתבר כי מאסר בפועל זה הסתיים בערך בחודש יולי 2011 והעבירות בגינן הורשע הנאשם בגין תיק זה בוצעו זמן קצר לאחר מכן בחודש אוגוסט 2011. לפיכך, הנאשם עונה על ההגדרה של שור מועד של ממש ביחס לאלימות בכלל, וכלפי אשתו בפרט.

בנוסף, מסתבר כי הנאשם נמנע מלקחת כל אחריות כל המעשים שבצע. משפטו הסתיים שלא על דרך ההודאה ואף בדברו האחרון לא הביע חרטה על בצוע המעשים, אלא חרטה על כך שלא נענה לדרישות המתלוננת לשתות את הקפה במרפסת, סירוב שהוביל לויכוח בין בני הזוג כאשר בעקבותיו בוצעו המעשים של הנאשם כלפי המתלוננת. יצוין שגרסת הנאשם הייתה לאורך כל המשפט שויכוח זה היה והרקע לו כפי שתואר, אך טענתו הייתה שלא תקף את המתלוננת בעקבות הויכוח. לפיכך אין לראות בדבריו האחרונים שום חרטה ביחס למעשים אלא ביחס לעצם העובדה שנקלע לויכוח עם המתלוננת שלשיטתו הוביל לתלונת שווא שלה כנגדו.

בהקשר זה יצוין במהלך המשפט הנאשם מסר גרסת בדים, גרסה מתחמקת, גרסה מניפולטיבית באופן של נסיון לשפר את גרסתו לנוכח עדויות שנשמעו במשפט, והעיקר - גרסה שמציגה את המתלוננת שהיא קורבן העבירה כמי שהייתה הדמות התוקפנית בין בני הזוג, הלכה למעשה וכן מציירת את הנאשם שהוא התוקף ביחסים בין בני הזוג כמי שבפועל היה הקורבן. התרשמתי אף שהנאשם ממשיך להתבצר בתחושת הקורבנות, ויתר על כן, במהלך המשפט הוא הרהיב עוז לטעון ששתי הודאותיו בשני המשפטים האחרונים שהתייחסו לעבירות הקודמות ביחס למתלוננת היו הודאות שווא. דומה כי אין דוגמה טובה יותר מכך כדי להצביע על אדם שאינו נוטל שום אחריות על מעשיו, לא על אלה שהוא עומד לדין כעת, אף לא על אלה שעמד לדין בעבר כאמור במשפטים שבהם הודה.

במצב דברים זה הנאשם עורר רושם של אדם שמתחייבת לגביו הרתעה של ממש בענישה לבל ינקוט באלימות פיזית או מילולית, כלפי המתלוננת או כלפי אנשים אחרים, באופן קל או חמור. על רקע זאת הנסיבות לקולא שפורטו ביחס לעבירות עצמן, מקבלות משקל מועט יחסית.

עוד יאמר שלנוכח אפיונים אלה של הנאשם, הרי שהוא שונה באופן מהותי מאד משני הנאשמים שענייניהם נדונו בפסקי הדין שהגיש הסניגור. בשני המקרים דובר באנשים שהיו בעלי עבר נקי וביהמ"ש התרשם שמעשי האלימות עליהם עמדו לדין היו חריג ולא כלל המאפיין אותם, ובנוסף לכך שניהם אף הביעו חרטה של ממש על מעשיהם. כאמור, בעניינו של הנאשם מדובר באדם שהאלימות היא אורח חייו, לרבות ביחס לבת זוגו ואף לא השמיע  כל רבב של חרטה על מעשיו, הן במשפט זה ואף ביחס למשפטים קודמים שבהם הודה.

באשר לשיקול הרתעת הרבים, הרי שיש לזכור שמדובר בעבירות שהפכו למכת מדינה. החברה הישראלית על רבדיה השונים מתאפיינת למרבה הצער בעבירות אלימות רבות, הן בכלל והן בתוך התא המשפחתי בפרט. יאמר אף כי עבירות של אלימות בתוך התא המשפחתי מוסיפות פן לחומרה בכך שהן קשות לגילוי, הן משום ביצוען דרך כלל בתוך דלת אמות בית המגורים והן משום הרתיעה של הקורבנות מלהתלונן נוכח מורכבות היחסים עם התוקף וההשלכות האפשריות על התא המשפחתי. במקרה שלפני המתלוננת אף היטיבה לתאר בנוסף לקשיים אלה קושי הקיים אף במגזר אליו משתייך הנאשם (ולא מדובר במגזר היחיד שקיים קושי זה) בהפניית תלונות לאלימות במשפחה בשל החשש של האופן שהמתלונן או המתלוננת יצטייר בעיני סביבתו.

כל אלה מביאים את עניינו של הנאשם לכך שנדרשת החמרה של ממש בעונשו, ויש מקום לעונש מאסר בפועל משמעותי, ארוך יותר מעונש המאסר בפועל שהוטל עליו בפעם הקודמת ולא הרתיעו לשוב ולבצע את מעשיו תוך זמן קצר. על כך יש להוסיף כי לחובת הנאשם עומד מע"ת בר הפעלה בן 6 חודשים, כאשר הכלל הוא שיש להפעיל מאסר מותנה במצטבר. כלל זה מקבל משנה תוקף במקרה זה כאשר מספר שבועות מאז כניסתו של התנאי לתוקף כבר ביצע הנאשם מעשים שמביאים להפעלתו.

בשים לב לכל האמור החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

א.         18 חודשי מאסר בפועל, החל מיום מעצרו 29.11.11. הריני מפעיל במצטבר לעונש זה את ששת חודשי המאסר המותנה שנגזרו על הנאשם בתיק 37337-07-11. סה"כ ירצה הנאשם 24 חודשי מאסר בפועל החל מיום מעצרו האמור.

ב.         12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום צאתו את הכלא, והתנאי הוא שלא יעבור כל עבירה שעניינה אלימות, לרבות איומים.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בפתח תקוה תוך 45 ימים מהיום.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ז'  אדר תשע"ב, 01/03/2012 במעמד הנוכחים.